·
ממשק הניהול הראשי של Win7.
·
מאגד את כל ממשקי הניהול שיש.
·
אפשר לבחור ממשקי ניהול שאנו רוצים, לשמור את הקונסולה (סיומת קובץ .msc) ולפתוח ככה בכל פעם בדיוק מה שאנו צריכים.
·
כל ממשק קיים ב-mmc הוא קובץ עם סיומת .msc
·
כל הקונסולות ה-Defaults נמצאות ב-c:\windows\system32.
1) Snap-In – כך נקרא כל ממשק ניהול ב-MMC.
2) ממשק ניהול
דיסקים – נקרא diskmgmt.msc ושמור בתיקיית system32.
אפשרות א' לביצוע ניהול - כניסה לניהול דיסקים:
1)
עכבר ימני על Computer
2)
Manage
3)
Storage
4)
Disk management
אפשרות ב' לביצוע ניהול – כניסה ל-MMC (Microsoft Management Console):
1)
Start
2)
בשורת Run רושמים mmc.
3)
ללחוץ File
4)
Add/Remove Snap-In
5)
בוחרים Disk Management
1)
Basic Disks
א.
HD שעובד בשביל עצמו בלבד.
ב.
יש מעט אפשרויות משחק.
ג.
ניתן להגדיר עד 4 Partitions בלבד. כל מחיצה כזאת נקראת Primary Partition.
ד.
רק על Primary
Partition בלבד ניתן להתקין מערכת
הפעלה.
ה.
ניתן לקחת רק מחיצה אחת ולשנות אותה ל-Extended Partition. בעקבות זאת היא יכולה
להתחלק לכמה תתי מחיצות שאני רוצה והן יקראו Logical Drive.
2)
Dynamic Disks
א.
מאפשר למס' HD לעבוד יחדיו פיזית (מתאים ל RAID, SPANׂׂ).
ב.
אין הגבלה לכמות Partitions. הן נקראות Simple Volume.
ג.
על כל אחת מהמחיצות ניתן להתקין מערכת הפעלה.
הערה: ב-XP מקסימום גודל HD הוא 2TB.
שיטות לניהול HD ב-Win7:
1) MBR (Master Boot Record) – כלל שיטת הניהול של WinXP על כל המגבלות והאפשרויות הרשומות מעלה
נקראת ב-Win7 MBR.
2) GPT (GUID Partition Table) – אין הגבלה למס' המחיצות גם ב-Basic Disk וניתן מעל 2TB.
הערה: ב-Win7 בעת בחירה ב-GPT כבר אין הבדל בין Dynamic ל-Basic למעט העובדה שב-Dynamic יש את האפשרות למס' HD לעבוד יחדיו.
הערות:
1)
מעבר מ-MBR ל-GPT ולהפך אין מגבלה למעט שיש צורך בביצוע Format.
2)
מעבר מ-Basic Disk ל-Dynamic
Disk אין מגבלה – אין צורך ב-Format.
3)
מעבר מ-Dynamic Disk ל-Basic
Disk אין מגבלה למעט שיש צורך
בביצוע Format.
יצירת מחיצות (Partitions):
1)
בזמן יצירת מחיצה חדשה ניתנות לי האפשרויות:
א.
לתת אות למחיצה (A-Z).
ב.
לתת לה לעשות Mount על תיקיית NTFS ריקה
ג.
לא לתת לה אות כלל
2)
נוכל להגדיר את צורת Format ל-HD כולל מתן Label (שם) למחיצה.
הערה: אפשרויות אלו
קיימות הן ב-MBR, הן ב-GPT, הן ב-Basic Disk והן ב-Dynamic Disk.
3)
כאשר ה-HD הוא Dynamic ניתן ליצור מחיצות מסוג:
א.
Spanned – מחיצה
המתפרסת על פני מס' דיסקים.
ב.
Stripped – כלומר Raid 0. מכל דיסק יילקח כמות
מקום זהה.
ג.
Mirror – כלומר Raid 1. מכל דיסק יילקח כמות
מקום זהה. רק מחיצה זו תמשיך לעבור במידה והדיסק השני נפל.
ד.
Raid 5 – אפשרי
באופן תוכנתי דרך ה-Win רק בשרת Win2008.
הערה: כשם שדיסק חדש
זקוק ל-Initialize אם נחבר למחשב דיסק שהוגדר כ-Dynamic אז המערכת תצטרך להשתמש
ב-Import Foreign Disk.
עבודה עם VHD (עם כל סוגי ה-HD הוירטואליים):
תנאים לביצוע:
1)
כדי לבצע Boot ב-VHD מערכת ההפעלה צריכה להיות Enterprise או Ultimate בלבד.
2)
הגדרה ב-Bios תמיכה בוירטואליזציה. נקרא Intel-VT / AMD virtualization.
היתרון בשימוש ב-VHD ישירות ללא תוכנת אימיולציה מאפשרת ניצול של
משאבי המחשב (חסכון של זיכרון פיזי)
שימוש בקונסולת Disk
Management:
1)
Create VHD – יצירת
כונן וירטואלי ושיוכו אוטומטית כ-HD נוסף.
2)
Attach VHD – פריסת
כונן VHD על מערכת הפעלה קיימת. זהו תנאי מקדים
להגדרת ה-VHD כ-bootable כיוון שפק' bcdboot מבקשת להגדיר ב-source את נתיב תיקיית windows אשר נמצאת בכונן
הוירטואלי.
שימוש ב-CMD:
BCD – Boot Configuration Description.
C:\bcdboot
bcdboot – פק' CMD שמאפשרת ל-VHD להפוך להיות bootable במערכת ההפעלה האמיתית (שוב
– רק בגרסה מתאימה של מערכת ההפעלה). syntax
קריטי:
1)
- הנתיב של תיקיית Windows בכונן ה-VHD.
bcdedit – פק' CMD שמטפלת בקונפיגורציית
האתחול שמל מערכות הפעלה קיימות. ניתן במקומה להשתמש ב-msconfig (מפעילים בשורת ה-Run) ושם ב-Boot. סוויצ'ים חשובים:
1)
/default – מגדיר את
מערכת ההפעלה העיקרית.
2)
/timeout – קובע את
הזמן בשניות שמערכת ההפעלה תמתין עד שתעלה אוטומטית למערכת ההפעלה שהגדרנו בסוויצ'
הקודם.
שלבים לביצוע ב-CMD:
1)
הפעלת Console Disk
Management
2)
בוחרים למעלה בכפתור Action
3)
Attach VHD
4)
מוודאים שזה לא מסומן כ-Read
Only
5)
עושים לה Initialize כמו ל-HD אמיתי.
הערות: עד לכאן זהו
בעצם פריסה של VHD על מערכת הפעלה קיימת.
6)
הפעלת CMD
7)
<נתיב תיקיית Windows ב-VHD> bcdboot